כיוון שיש בצילום כדי למשוך עין ולב, הפיתוי ליטול צילום שאותר ברשת, להעתיקו ולהדביקו במסגרת יצירה אחרת הוא פיתוי משמעותי. למרות זאת, אין בהימצאות הצילום ברשת כדי ללמד דבר על הזכות לעשות בצילום שימוש כאמור. ההפך הוא הנכון. עמדת המוצא הראויה לבחינת השאלה האם מותר או אסור להשתמש בצילום שימוש מסחרי או אחר היא שהשימוש אסור אלא אם ניתן להוכיח אחרת. הנטל להוכיח שהשימוש שנעשה בצילום הוא שימוש מותר מוטל על כתפי המשתמש. כיצד יעמוד המשתמש בנטל? לשם כך על המשתמש לבדוק באילו תנאים, אם בכלל, התיר בעל זכויות היוצרים את השימוש המבוקש, ולקיים אותם תנאים במלואם. השלב הראשון בבדיקה הוא לברר מיהו יוצר היצירה. אם יוצר היצירה נפטר לפני יותר משבעים שנה הרי שהיצירה פתוחה לשימוש הכל ובכך תסתיים הבדיקה. יצירה שפתוחה לשימוש הכל הרי היא נחלת הכלל. ברב המוחלט של המקרים היצירה אינה נחלת הכלל ונדרש לגלות שניים: מיהו בעל הזכויות ביצירה ובאילו תנאים התיר את השימוש ביצירה, אם התיר. לעתים קרובות יצירת צילום ברשת כוללת הפניה לבעליה. הבעלים יציין בעלותו באמצעות הסימן ©, המייצג את המילה copyright, יטביע את סימן המסחר שלו על גבי היצירה באמצעות סימן מים או יבטא את בעלותו בדרך אחרת. בנוסף יציג הבעלים את תנאי השימוש שלו ביצירה (terms of use) באמצעות קישורית בשולי העמוד באתר. אמנם נכון כי תנאי השימוש עלולים להתגלות כמסמכים מורכבים לפרשנות, אולם, עקב הנטל הראייתי המוטל על המבקש להשתמש ביצירה, הכרחי לעיין בתנאים ולקיימם בקפידה הן בכל הנוגע לאופן השימוש והן בכל הנוגע לציון שם היוצר. לחילופין, רשאי מבקש השימוש לפנות לבעל זכויות היוצרים בבקשה שיעניק רישיון חריג, התואם את נסיבותיו המיוחדות של המבקש. נוכח הנטל להוכיח שהשימוש ביצירה נעשה כדין, בהסכמת בעל הזכויות, רצוי לשמור תיעוד לתנאים שלפיהם נעשה השימוש למקרה שיעלה בעתיד צורך להציגם.
* האמור אינו מהווה עצה משפטית.